החלטה בתיק בר"ם 7310/10 - כ"ב

           הובאה לעיוני בקשתה של עיריית חולון (להלן גם: העירייה) להצטרף כמשיבה להליך שבכותרת.

           הרקע העובדתי וטענות הצדדים בהליך עצמו מתוארים בהרחבה בהחלטתו של כבוד השופט פוגלמן, שהורה על העברתה של בקשת רשות הערעור לדיון לפני הרכב. איני רואה צורך לחזור על הדברים. עיריית חולון מבקשת כאמור להצטרף כמשיבה להליך, זאת בנימוק שגם היא - כמו המשיבים (ואחרים) - הגישה תביעת פיצויים בגין ירידת ערך נכסים עקב אישור התמ"א נשוא ההליך שבכותרת (פרויקט "נתב"ג 2000"). העירייה מציינת כי תחילה התבררה תביעתה לפני ועדת הערר ביחד עם תביעתם של המשיבים, אך בשלב מסוים הופרדו ההליכים נוכח שאלת-סף שהתעוררה לגבי העירייה. רק לאחרונה, לאחר שהסתיים הבירור של שאלת-הסף (בהליך של ערעור לבית משפט זה), הוחזרה תביעתה של העירייה לדיון לפני ועדת הערר. המבקשת מציינת כי בתקופת "ההקפאה" - כלשונה - נמנעה ממנה האפשרות ליטול חלק בהליכים שנמשכו בעניין תביעות המשיבים. אולם עתה, כך לשיטתה, ראוי לאפשר לה לטעון את טענותיה לפני בית משפט זה, זאת לאור השאלות העקרוניות שעל המדוכה ולאור זאת שההכרעות שתתקבלנה עשויות להשפיע, באופן ישיר או עקיף, גם על תביעתה של העירייה. עוד טוענת העירייה כי שיקולי יעילות תומכים אף-הם בצירוף המבוקש.

           המבקשים מתנגדים לבקשה. לדבריהם, העירייה אכן הייתה צד פעיל בחלק הראשון של הדיונים לפני ועדת הערר, אולם כשבית המשפט המחוזי קיבל את טענת-הסף שהועלתה כנגד העירייה, בחרה זו האחרונה לפרוש מהמשך ההליכים לפני ועדת הערר, ולא ביקשה להשתתף בהם או לעכבם עד להכרעת בית המשפט העליון בנושא. המבקשים סבורים כי התנהלות זו מצד העירייה אינה מפתיעה, שכן מדובר בתביעות שונות בתשתיתן ובתפיסתן התכנונית והמשפטית. המבקשים גורסים כי עצם האפשרות שהעירייה תושפע מן הפסיקה בתיק זה אין בה די כדי להצדיק את צירופה בשלב כה מתקדם של ההליכים, מה גם שצירוף זה יכביד באופן ממשי על ההליך. טענה נוספת בפי המבקשים, והיא כי העירייה השתהתה בהגשת הבקשה לצירופה להליך. בהקשר זה מציינים המבקשים, בין היתר, כי פסק-הדין של בית המשפט העליון לגבי טענת-הסף ניתן בחודש יולי 2011, וההליך שבכותרת הוגש עוד ביום 10.10.2010, אך הבקשה להצטרף להליך הוגשה רק ביום 22.7.2012 (קרי: כשנה לאחר ההכרעה בעניין טענת הסף). ביני לביני התקיים דיון לפני ועדת הערר, שבו התגבשה הסכמה דיונית בין הצדדים אך העירייה לא אמרה דבר לגבי כוונתה להגיש בקשה להצטרך להליך בבית המשפט העליון.

           לאחר ששקלתי את הטיעונים מכאן ומכאן החלטתי לדחות את בקשתה של העירייה להצטרף להליך.

           סמכותו של בית המשפט העליון להורות על צירוף משיב לערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים מעוגנת בפרק ל לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 - החל מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; לפי תקנה 424, המשיב בערעור יהיה כל מי שהיה בעל דין בערכאה הקודמת ואינו מערער, ותקנה 425 מוסיפה וקובעת כי ניתן להורות על צירוף משיב שלא היה בעל-דין בערכאה הקודמת (ראו למשל עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (טרם פורסם, 24.06.2009)). אציין, כי תקנה 425 חלה לפי לשונה על הליך של ערעור בזכות, אך ניתן לסבור כי אין מניעה עקרונית להחילה בשינויים המחויבים גם בהליך של בקשת רשות ערעור (ראו רע"א 7311/10 כהן נ' דדון (לא פורסם, 22.12.2010)). מכל מקום, הצדדים לא נדרשו לשאלה זו, ולאור המסקנה שאליה הגעתי אין צורך לקבוע מסמרות בעניין זה.

           על-פי פסיקה מושרשת, בבחינת השאלה אם לאפשר את צירופו של משיב להליך הערעור מכוח תקנה 425 הנ"ל, יש לבדוק את אמות המידה הבאות: האם הגורם שצירופו מתבקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף לערעור; האם ראוי שפסק הדין יכבול כמעשה בית דין את אותו גורם; והאם שיקולי יעילות תומכים בהצטרפות (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457, 463 (1991)). הנטל להוכיח את התקיימותם של התנאים האלה מוטל על מבקש הצירוף (ראו עניין אדרי-אל ישראל הנ"ל).

           דומה כי אין מחלוקת שבענייננו ההכרעה בהליך שבכותרת עשויה להשפיע על עניינה של העירייה בהליך הנפרד המתנהל בעניינה. אולם אפשרות זו, כשהיא לעצמה, אינה עילה מספקת להורות על צירוף משיב בשלב של ערעור, לא כל שכן בשלב של בקשת רשות ערעור לאחר שהתקיים בירור בשתי ערכאות ללא מעורבותו של הצד המבקש להצטרף. עמדתי על כך במקום אחר:

חזון נפרץ הוא שסוגיה משפטית המובאת לדיון בבית משפט זה מתעוררת גם בהליכים אחרים התלויים ועומדים בערכאות הדיוניות. גם אין זה דבר נדיר ויוצא דופן שפסק-דין של בית המשפט העליון יהא בעל השלכה אפשרית, לאור עקרון התקדים, על עניינם של אנשים וגורמים שאינם בעלי-דין בהליך. אולם אין להעלות על הדעת כי בכל מקרה כזה יצורפו כל הצדדים בהליכים התלויים ועומדים כמשיבים בהליך הערעור המתקיים בבית משפט זה (בר"ם 8550/11 אורט ישראל נ' מנהל הארנונה בעיריית ת"א (לא פורסם, 26.12.2011)).

           כבוד השופט ס' ג'ובראן דחה את הערעור על החלטה זו, בציינו כי "אין מחלוקת באשר לכך שעצם הסיכוי להיווצרותו של תקדים שאינו משרת בעלי דין בהליכים מקבילים אינו מצדיק את צירופם להליך הקיים כמשיבים", וכי אין לאפשר "עקיפה" של ההליכים התלויים ועומדים בערכאות אחרות על ידי העברת הדיון במחלוקת כולה לבית משפט זה (בש"ם 422/12 רשת עמל 1 בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (טרם פורסם, 3.4.2012)). לעניין זה ראו גם דבריה של כבוד הרשמת ד' כהן-לקח, כי "העובדה כי במסגרת בקשות רשות הערעור מתעוררות שאלות שעשויות להיות בעלות השלכה על עניינם של מבקשי ההצטרפות, אין די בה על-מנת להיעתר לצירוף המבוקש, שהרי פעמים רבות פסיקותיו של בית-המשפט העליון עשויות להיות בעלות השלכות החורגות מעניינם הפרטני של בעלי-הדין הקונקרטיים" (רע"א 8565/10 עמאש נ' הועדה לתכנון ובניה השומרון (לא פורסם, 3.5.2012)).

           הנה כי כן, בענייננו מדובר בשתי תביעות שאמנם החלו להתברר יחדיו אך דרכיהן התפצלו לפני שנים ארוכות באופן שצירוף העירייה כבעל-דין בערכאה זו, בשלב כה מתקדם, הוא בבחינת צעד חריג ביותר המצריך הצדקה כבדת משקל. עצם העובדה שבהליך שבכותרת מתעוררות שאלות שעשויות להשפיע על עניינה של המבקשת בהליך (הנפרד) שלה - ואיני מכריע כאן במחלוקת באשר לעוצמת הבסיס המשותף שבין ההליכים - אינה מהווה כשלעצמה צידוק מספק. אוסיף כי מטענות הצדדים עולה שלאחר חידוש הדיון בועדת הערר, בעניין תביעת הפיצויים של העירייה, הגיעו הצדדים להסכמה מסוימת כי ההחלטה בהליך שבכותרת תשליך על ההליך התלוי ועומד בועדת הערר. עם זאת, כבר נקבע כי הסכמה מסוג זה אין בה כדי לחייב שימוש בסמכות להורות על צירוף משיב (ראו עניין עמאש הנ"ל), ובענייננו הדברים הם מקל וחומר נוכח טענת המבקשים כי העירייה לא הזכירה ולא רמזה על כוונתה לבקש להצטרף להליך שבכותרת עת גובשה ההסכמה האמורה בועדת הערר.

           להשלמת הדברים אציין כי גם טענת המבקשים בדבר השתהות בלתי-מוסברת בהגשת הבקשה להצטרף להליך - יש בה מן הצדק; וכי לא מצאתי כי צירופה של העירייה להליך זה דרוש באופן מיוחד לצורך הכרעה מלאה בשאלות נשוא בקשת רשות הערעור. אדרבא, לא מן הנמנע כי הצירוף המבוקש יוביל להכבדה לא מבוטלת על ההליך, בלי שיש לכך הצדקה מספקת בנסיבות העניין.

           סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות. המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו בתיקי השופטים.

           ניתנה היום, ט"ז באלול תשע"ב (3.9.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. כש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

התקשר